פרשת השבוע

פרשת צו

פרשת צו פותחת "זאת תורת העולה" – היית מצפה שאחרי כותרת כזו יגיעו ההלכות הקשורות להקרבת קרבן העולה, אך הלכות אלו כבר הוזכרו בפרשת ויקרא! אז מהי, אפוא, "תורת העולה"?
נשים לב להלכות המופיעות בפסוקים:
(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ: (ג) וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ: (ד) וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר: (ה) וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים: (ו) אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה:
הפסוקים עוסקים בשאריות של העולה – הרי העולה היא קרבן שכולו עולה על המזבח ונשרף שם, עד היותו לאפר ועוד שאריות שרופות. כל השאריות האלו נקראות 'דשן', ולגבי דשן זה יש כאן שתי מצוות – בפסוק ד' נאמר פשוט לקחת את כל הדשן ולהוציא אותו אל מחוץ למחנה למקום טהור. בפשטות הכוונה היא להוריד את הזבל... אמנם בצורה מכובדת ולמקום טהור, בכל זאת זה זבל של קרבן – ובכל זאת זו עבודה פשוטה של ניקוי המזבח מהשאריות והלכלוך. אך לפני הוצאת הדשן ישנה מצווה אחרת המופיעה בפסוק ג' – תרומת הדשן. הכהן לוקח מעט מן הדשן, מרים אותו ושם אותו על רצפת העזרה קרוב למזבח. הדשן המועט הזה הוא תרומה מיוחדת שנלקחת מכל שאר הדשן, ואיננה מפונה אל מחוץ למחנה.
אם כן, יש כאן שתי התייחסויות הפוכות אל הפסולת של הקרבן – קודם כל לוקחים ממנו מעט, מרוממים את מדרגתו והופכים אותו לתרומה, ולאחר מכן מפנים את כל שאר הפסולת למקום מרוחק, ומורידים אותה מקדושתה.
פסוק ה' ופסוק ו' כבר עוסקים בעניין אחר – האש שצריכה להיות על המזבח באופן קבוע, גם כאשר אין קרבן שצריך להישרף על גבי המזבח.
על דרך הפשט "זאת תורת העולה", בא לפרט עוד כמה הלכות שקשורות לקרבן העולה – לשיירים ולאש. אולם פירוש זה אינו מספק, שכן קשה לומר ששלש הלכות אלו שהן שוליות לגמרי בקרבן העולה, הן ייקראו 'תורת העולה'.
לכן על דרך החסידות מבארים ש'תורת העולה' מרמזת ל'תורת העליה' – הרי כל עניין הקרבן הוא לעלות ולהתקרב לה', וכיצד אדם מתעלה ומתרומם אל הקב"ה? הבאת הקרבן לבדה איננה מספיקה, שכן קרבן בלי כוונה ובלי עבודה פנימית של תיקון היא חיצונית וריקנית – על זאת בדיוק גערו הנביאים בעם ישראל כאשר אמרו להם – "לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה', שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים, וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי?" [ישעיהו פרק א' פסוקים יא-יב], וכן עוד תוכחות רבות על נושא הקרבנות – לכאורה תוכחות אלו תמוהות, מה זאת אומרת מי ביקש זאת מידכם? אתה ציווית אותנו! איך עכשיו אתה אומר שאתה לא חפץ בדם פרים וכבשים? הרי אתה ציווית אותנו לזרוק את דמם על המזבח!
לכן יש להבין את דברי הנביאים, שהם לא חלילה מתנגדים לעצם הבאת הקרבנות – הלא הקרבן הוא מצווה המוטלת על כל אחד ואחד מעם ישראל וחובה עליו להקריבו! אגב, גם היום חובה על כל אחד מאיתנו להביא קרבן פסח, וכן קרבנות רבים אחרים. אלא שכיום אנחנו אנוסים ואין לנו אפשרות להביא קרבנות 

לבית המקדש, שכן משטרת ישראל איננה מניחה לאף יהודי להתפלל בהר הבית, על אחת כמה וכמה להקריב קרבן...

ההתנגדות של הנביאים, אם כן, אינה לעצם עניין הקרבנות אלא לדרך שבה עם ישראל מביא את הקרבנות. במקום רק להביא קרבן שהוא ממון חיצוני לאדם, עליך להתקרב התקרבות אמיתית ולתקן את נפשך תיקון עמוק ואמיתי.

כיצד הדברים האלו באים לידי ביטוי בתרומת הדשן?

הדשן, השאריות של הקרבן, הם למעשה הפסולת. הפסולת הזו מסמלת את הפסולת שבנפש האדם, את אותם חלקים בנפש בדעות ובמעשים שאותם האדם צריך לתקן. חלק מהתיקון הוא להרחיק ממני את הפסולת. אדם איננו יכול לעשות תיקון שלם ותשובה שלמה כל עוד הוא מוצף בפסולת רוחנית של חטאים, תאוות ותרבות שלמה של נהנתנות שסובבת אותו. על מנת לעשות תשובה האדם צריך להתרחק מהכיעור ומהשלילה, וזה בא לידי ביטוי בכך שהכהן אוסף את כל הדשן ומרחיק אותו מחוץ למחנה אל מקום טהור. הפסולת הזו לא צריכה להיכנס אלינו הביתה, עלינו להרחיק את המעשים הרעים, הדעות הזרות והרוע האנושי אל מחוץ למחנה, לא יבוא רוע כזה בקהל ישראל.

אך יחד עם זאת, אפילו בפסולת יש משהו טוב. גם היצרים הרעים אינם לגמרי רעים – כל יצר הוא מלשון יצירה, יש בו כוח ליצור משהו בעולם. בדרך כלל יצר רע יסחוף אותנו ליצור דברים שליליים ועבירות, אך אם אנחנו נשלוט בו ולא הוא ישלוט בנו, נוכל להשתמש גם ביצר הרע על מנת לעבוד את ה'!

כך, לדוגמא, יצר המין יכול לשמש להולדת ילדים והמשכיות הדורות, וכן לחזק את הקשר והקרבה בין איש לאשתו; יצר האכילה והשינה יכולים לשמש כאמצעי לצבירת כוחות לעבודת ה', או למשל לאכילה בסעודת מצווה וכדומה; יצר הקנאה יכול לשמש אותנו כתמריץ להתקדם בחיים ולפתח את העולם כולו, וכן הלאה.

זה מה שמבטאת תרומת הדשן – אותו חלק של הפסולת שהכהן אוסף אותו, מרומם אותו והופך אותו לתרומה מיוחדת. גם במה שנראה לנו כפסולת, גם ביצר הרע, יש נקודה טובה שאם נכוון את היצר הרע לכיוון הנכון נוכל להשתמש בו לעבודת ה'.

מאחל ומברך שבת שלום, בתפילה שנזכה גם להתרחק מהכיעור ומהמעשים הרעים, וגם לרומם את היצרים שלנו ליצירה חיובית בעולם,

הרב אלעזר אהרנסון, רב בית הכנסת