פרשת שמות

פרשת שמות מתחילה
"א וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה: אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. ב רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה. ג יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן, וּבִנְיָמִן. ד דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר. ה וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב--שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף, הָיָה בְמִצְרָיִם. ו וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא. ז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם. {פ}"

 - הרי אנחנו יודעים מהפרשה הקודמת שהשבטים ירדו למצרים מדוע חוזרים על הענין דווקא בפרשה הזו ?
- התשובה נמצאת בהמשך שכתוב .
"ח וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף"
למילים "אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף" יש שתי משמעויות :
1. באמת לא הכיר את יוסף.
2. התעלם מיוסף .
ופה מתחיל הסיפור .
"ט וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ: הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. י הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ."
המלך הזה חושש מבני ישראל , מפחד שיצאו למלחמה על מצרים ויגרשו את המצרים.
פרעה החדש מתחיל ב  "הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ"
מחליט להתחכם מול בני ישראל כדי לעצור את התרבותם.
"יא וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס." פרעה מעביד את בני ישראל כדי שיפסיקו להתרבות.
" יב וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. "
זה לא עוזר לפרעה , ככל שמענים את בני ישראל יותר כך מתרבים יותר.
לפרעה זה לא מספיק הוא ניגש למיילדות " וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה.  טז וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם:  אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה.  יז וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת-הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים. "
מבקש מהן להמית את הבנים ולהחיות את הבנות , כמובן המיילדות  שפרה ופועה (יוכבד ומרים) מקיימות את המצווה של יראת שמיים ומחיות את הילדים , לא רק שאינן ממיתות אותם אלא אפילו אם נולד תינוק במצוקה , מתפללות עליו ומחיות אותו.
 "וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר:  כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן.  {פ}"
פרעה רואה כי לא מצליחה לו המזימה להרוג את הילדים בלידתם , מוציא צו לכל עמו , להשליך את כל הבנים ל "יאור".

הצו שפרעה מוציא לכל עמו להשליך את כל הבנים ליאור מוסיף מידע חשוב , הוא מבקש להשליך את כל הבנים כולל המצרים .

פרעה היה קורא בכוכבים וראה כי הולך להיוולד ילד שיושיע את העבדים .
הוא ראה כי יש לילד הזה קשר למצרים ובנוסף יודע כי הילד הזה קשור ליאור.
פרעה מקבל החלטה כי הוא מייצר את העתיד והוא קובע כי הילד הוא אחד מהילדים שאותם הוא משליך כרגע ליאור וכך בורח מהגזרה של ילד שיושיע את בני ישראל.

פרעה שקודם לכן התכחש לחסד שעשה יוסף עם מצרים עכשיו מתכחש לקב"ה ומנסה לשכתב את העתיד ע"י יצירת עתיד משלו.

זה כמובן שלא מצליח לו וזאת אנחנו רואים מיד בהמשך:
"וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי.  ב וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. ג וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר."
עמרם ויוכבד חוזרים להיות יחד לאחר שמרים משכנעת אותם כי מה יהיה זה ביד הקב"ה ואכן נולד להם בן ולאחר שלושה חודשים מצפינים אותו בשפת היאור .

הנבואה של פרעה בדרך להתגשם , נולד ילד והוא אכן ביאור אך פרעה לא מצליח לשנות את העתיד כי הוא אפילו לא יודע על קיומו של הילד.

וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ.  ה וַתֵּרֶד בַּת-פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל-הַיְאֹר, וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל-יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף, וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ. ו וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת-הַיֶּלֶד, וְהִנֵּה-נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו--וַתֹּאמֶר, מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה. ז וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ, אֶל-בַּת-פַּרְעֹה, הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת, מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ, אֶת-הַיָּלֶד.  ח וַתֹּאמֶר-לָהּ בַּת-פַּרְעֹה, לֵכִי וַתֵּלֶךְ, הָעַלְמָה, וַתִּקְרָא, אֶת-אֵם הַיָּלֶד.  ט וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת-פַּרְעֹה, הֵילִיכִי אֶת-הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי, וַאֲנִי, אֶתֵּן אֶת-שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד, וַתְּנִיקֵהוּ. י וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ.

מרים משגיחה על הילד מרחוק , והקב"ה שולח את בתיב בת פרעה הצדקת שלוקחת חלק במצוה גדולה של לקיים נפש בישראל למרות שאינה יודעת מיהו הילד.

בקיצור :
חשוב ללמוד מהפרשה שאנחנו עם ישראל מעל המזל ואכן יכולים להשפיע על הגורל ,על המזל, מרים ויוכבד החיו את הילדים וע"י כך יצרו סיכוי לעם ישראל .
יתרה מזאת עמרם ויוכבד עושים כמצוות האל  ומביאים ילד לעולם למרות גזרתו של בן אדם וכך לוקחים חלק בגאולת בני ישראל לעומת זאת פרעה המצרי מנסה לשנות את הגורל וכל ניסיונותיו עולים בתוהו ולבסוף  .