פרשת בא

פרטים

נכתב על ידי רונן שמואל הלוי

פרשת בא מספרת לנו על ארבעת המכות האחרונות :  ארבה, חושך ומכת בכורות.
זה בעצם השלב בו המצרים נשברים ופרעה עדין ממשיך להיות רודן למרות שכבר מכיר בקב"ה
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה"
הקב"ה אומר למשה בוא אל פרעה , אני ואתה הולכים לפרעה .

"כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ.  ב וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה."
יש כאן מסר גדול, עם הארץ בטח ישאל מדוע לקחה יציאת מצרים כל כך הרבה זמן , מדוע התהליך כה ארוך.
הפסוק הזה מספר לנו כי הקב"ה גרם לפרעה לראות את המכות כמשהו שאינו פוגע בו באופן ישיר ואפילו איפשר לחרטמים לחכות חלק מהאתות וזאת על מנת שלפרעה תהיה בחירה לשלוח את בני ישראל מרצון ולא מפחד מכוחו של הקב"ה ,זה הרי ברור שכל מי שקורא או רואה אפילו אות אחד היה משלח את ישראל , הקב"ה הוריד את רמת הפחד של פרעה כדי שפרעה יבחר בדרך הטובה מרצון.
בנוסף כתוב "אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם" נכון שכתוב התעללתי אך במקרה הזה התעללתי בא מלשון עולל דהיינו שיחקתי , להבהיר לכולם כי פה מדובר כי מה שנראה כמו סוף העולם עבור מצרים עבור הקב"ה זה אפילו לא משחק ילדים.
 ולבסוף מוסיף לכולם "וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה."

מסר נוסף :"ב וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה."
הקב"ה נוסן לנו הנחייה לספר ביציאת מצרים.
יש מסר גדול שמסתתר מפרשת שמות ועד פרשת בא , בפרשת בא מגיע הארבה שמשחית את היבול שהברד השאיר .
המסר הגדול הוא : פרעה הראשון הוקיר טובה ליוסף על שפתר לא את חלומו ונתן ליוסף לנהל את מצרים ובכך זכה לברכה רבה, מצרים הפכה מארץ קטנה ורגילה להיות למעצמה עשירה שלא סבלה בשנות הרעב.
פרעה האחרון שמתכחש ליוסף,מתכחש לחסד שנעשה עם מצרים ,כופר בקב"ה ובכך הופך את מצרים לשממה.

בפרשה הזו בני ישראל מתחילים לקבל הנחית מדוייקות כיצד הם צריכים להתנהג 
" א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר.  ב הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים:  רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.  ג דַּבְּרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה:  וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת--שֶׂה לַבָּיִת.  ד וְאִם-יִמְעַט הַבַּיִת, מִהְיוֹת מִשֶּׂה--וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל-בֵּיתוֹ, בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת:  אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ, תָּכֹסּוּ עַל-הַשֶּׂה.  ה שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן-שָׁנָה, יִהְיֶה לָכֶם; מִן-הַכְּבָשִׂים וּמִן-הָעִזִּים, תִּקָּחוּ.  ו וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת, עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה; וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ, כֹּל קְהַל עֲדַת-יִשְׂרָאֵל--בֵּין הָעַרְבָּיִם.  ז וְלָקְחוּ, מִן-הַדָּם, וְנָתְנוּ עַל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, וְעַל-הַמַּשְׁקוֹף--עַל, הַבָּתִּים, אֲשֶׁר-יֹאכְלוּ אֹתוֹ, בָּהֶם.  ח וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר, בַּלַּיְלָה הַזֶּה:  צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ.  ט אַל-תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא, וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם:  כִּי אִם-צְלִי-אֵשׁ, רֹאשׁוֹ עַל-כְּרָעָיו וְעַל-קִרְבּוֹ.  י וְלֹא-תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ, עַד-בֹּקֶר; וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר, בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ.  יא וְכָכָה, תֹּאכְלוּ אֹתוֹ--מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם; וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, פֶּסַח הוּא לַיהוָה.  יב וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם, בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה; וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יְהוָה.  יג וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת-הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם; וְלֹא-יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית, בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.  יד וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן, וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה:  לְדֹרֹתֵיכֶם, חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ.  טו שִׁבְעַת יָמִים, מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ--אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם:  כִּי כָּל-אֹכֵל חָמֵץ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל--מִיּוֹם הָרִאשֹׁן, עַד-יוֹם הַשְּׁבִעִי.  טז וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם:  כָּל-מְלָאכָה, לֹא-יֵעָשֶׂה בָהֶם--אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל-נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.  יז וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַמַּצּוֹת, כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, הוֹצֵאתִי אֶת-צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה, לְדֹרֹתֵיכֶם--חֻקַּת עוֹלָם.  יח בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב, תֹּאכְלוּ, מַצֹּת:  עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים, לַחֹדֶשׁ--בָּעָרֶב.  יט שִׁבְעַת יָמִים--שְׂאֹר, לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם:  כִּי כָּל-אֹכֵל מַחְמֶצֶת, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל--בַּגֵּר, וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ.  כ כָּל-מַחְמֶצֶת, לֹא תֹאכֵלוּ; בְּכֹל, מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, תֹּאכְלוּ, מַצּוֹת.  {פ}"

ולמי שלא זיהה מדובר על חג הפסח.

פרשת וארא

פרטים

נכתב על ידי רונן שמואל הלוי

פרשת וארא מתחילה בדיוק לאחר שמשה מיואש מתשובתו של פרעה  " כֹּה-אָמַר יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר"
פרעה שולח את משה בבושת פנים ומודיע שהמצב הופך להיות קשה יותר , בני ישראל יצטרכו לאסוף את התבן בעצמם.
פרעה פותח בתשובתו אל משה
"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה--מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל:  לֹא יָדַעְתִּי אֶת-יְהוָה, וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ "

פרעה הרשע בתחילה כופר ביוסף שהציל את מצרים מהרעב ועוד מעלה את מצרים לגדולה וועכשיו כופר בקב"ה , מזה אנחנו למדים שמי שמתעלם מחסד שעשו איתו בני אדם סופו להתעלם מהקב"ה.

משה מרגיש צער גדול על בני ישראל שעכשיו הביא עליהם רעה והם צריכים לעבוד הרבה יותר קשה כדי לספק את אותם ההספקים שהספיקו קודם.

תגובתו של הקב"ה בסוף פרשת שמות :
"א וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה:  כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ. "

הקב"ה יודע מה הולך להיות ומעדכן את משה , משה מתמודד עם תשובתו של פרעה ועם המצב החדש.

וכאן מתחילה הפרשה שלנו פרשת וארא
"ב וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה.  ג וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.  ד וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ. ה וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי, אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, מַעֲבִדִים אֹתָם; וָאֶזְכֹּר, אֶת-בְּרִיתִי. ו לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי יְהוָה, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים.  ז וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם.  ח וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יְהוָה."

הקב"ה פותח בדיברי עידוד למשה מחזק אותו ע"י שמספר לו את הקשר הטוב שלו עם אבותיו , אברהם יצחק ויעקב.
אני הבאתי את אבותיך בעבר לארץ כנען , הם גרו בה . הקב"ה מגיע אל ליבו של משה ומוסיף
"וָאֶזְכֹּר, אֶת-בְּרִיתִי"
לא עזבתי אתכם , יש בינינו ברית ," לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי יְהוָה, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים.  ז וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם.  ח וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יְהוָה."

הקב"ה מעביר למשה מסר גדול: אני יודע מה קורה ואני הולך לגאול את עם ישראל מהייסורים , אמור לבני ישראל , אני מתחייב בפניך את יכול ללכת להגיד להם .

בעצם יש פה מסר של אני פה בישביל להציל אתכם , עכשיו אתם צריכים להאמין בי ולהתעודד. 

משה עושה כמצוות האל והולך לדבר עם בני ישראל
"ט וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה."
כמובן שלא מקשיבים לו לאחר מה שרקה בפעם שעברה ועכשיו עם סיבה טובה , אין לנו סבלנות יש לנ ו עבודה קשה .

העניין לא תורם לביטחון העצמי של משה.
י וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  יא בֹּא דַבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וִישַׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאַרְצוֹ.  יב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר:  הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם.  {פ}

הקב"ה לא מוותר , משה חסר בטחון כרגע ,שולח את שניהם , משה ואהרון.
"יג וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, וַיְצַוֵּם אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם--לְהוֹצִיא אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"

הקב"ה מפרט איך יתבצע המפגש עם פרעה
א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, יִהְיֶה נְבִיאֶךָ. 
ב אַתָּה תְדַבֵּר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל-פַּרְעֹה, וְשִׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.
ג וַאֲנִי אַקְשֶׁה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה; וְהִרְבֵּיתִי אֶת-אֹתֹתַי וְאֶת-מוֹפְתַי, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
ד וְלֹא-יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה, וְנָתַתִּי אֶת-יָדִי בְּמִצְרָיִם; וְהוֹצֵאתִי אֶת-צִבְאֹתַי אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בִּשְׁפָטִים, גְּדֹלִים. 
ה וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה, בִּנְטֹתִי אֶת-יָדִי עַל-מִצְרָיִם; וְהוֹצֵאתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִתּוֹכָם. 
ו וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן--כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתָם, כֵּן עָשׂוּ

יש כאן עניין שמעלה שאלות רבות .
1. מדוע הקב"ה שולח את משה ואת אהרון יחד, אם משה מתחמק מדוע לא שולח רק את אהרון?
2. משה מתחמק הקב"ה נותן למשה את התפקיד הגדו יותר "נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, יִהְיֶה נְבִיאֶךָ" איך זה ???
3. מדוע הקב"ה מקשה את לב פרעה מצד אחד מבקש להוצא את העם ומצד שני מקשה את לב פרעה?
 
ובכן הקב"ה מעביר לנו מסר גדול הוא בוחר במשה ומטפח אותו בגלל רגישותו ובגלל צניעותו ובגלל שרואה בו את רועה הצאן , יש משמעות גדולה לרועה צאן אשר מתייחס אל הצאן שלו בהבה ברגש ובכבוד  , הקב"ה רוצה שמי שיוביל את עם ישראל יהיה אותו משה הישר, הצנוע, הרגיש , אותו אחד שזכר את החסד שעשה איתו חותנו , אותו משה שמוותר בקלות על הגאווה ועל המעמד מתוך צניעות.

לגבי ליבו של פרעה יש כאן עניין מאוד גדול שמסתתר בתהליך , פרעה הרשע שידע את יוסף, ידע את הקב"ה כאשר מצרים התעשרה ויוסף כבר לא כאן ,שוכח את החסד שנעשה עם מצרים , הקב"ה ידע שזה מה שיקרה ידע כי פרעה כפוי טובה.
פרעה מתכחש ליוסף והקב"ה יודע כי עכשיו פרעה הולך להתכחש גם אליו .
הקב"ה מראה לפרעה בשלבים את כוחו, מזכיר לו לאט לאט דרך משה ואהרון כי הוא קיים ,אך בגלל שהאותות , המופתים המכות כל כך ברורות ורק אדם לא שפוי ייתעלם מהם כתוב שהקב"ה חזק את ליבו , במילים אחרות גורם לפרעה להמעיט בגדלתם של האותות והמופתים וזאת על מנת ליצור לפרעה הזדמנות בחירה , אם פרעה היה בוחר לשלוח את עם ישראל לפי האותות והמופתים אז זו לא היתה בחירה זה היה פחד .
הקב"ה מוריד לפרעה את רמת הפחד כדי שפרעה יבחר לשוב בתשובה מתוך רצון ולא מתוך פחד ולכן גורם לפרעה רק להיזכר ולא לפחד .

כמובן שפרעה רשע ורשעים לא זוכים להינצל מגורלם למרות ההזדמנויות שנותן להם הקב"ה  .

שבת שלום
 

   

פרשת שמות

פרטים

נכתב על ידי רונן שמואל הלוי

פרשת שמות מתחילה
"א וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה: אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. ב רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה. ג יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן, וּבִנְיָמִן. ד דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר. ה וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב--שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף, הָיָה בְמִצְרָיִם. ו וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא. ז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם. {פ}"

 - הרי אנחנו יודעים מהפרשה הקודמת שהשבטים ירדו למצרים מדוע חוזרים על הענין דווקא בפרשה הזו ?
- התשובה נמצאת בהמשך שכתוב .
"ח וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף"
למילים "אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף" יש שתי משמעויות :
1. באמת לא הכיר את יוסף.
2. התעלם מיוסף .
ופה מתחיל הסיפור .
"ט וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ: הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. י הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ."
המלך הזה חושש מבני ישראל , מפחד שיצאו למלחמה על מצרים ויגרשו את המצרים.
פרעה החדש מתחיל ב  "הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ"
מחליט להתחכם מול בני ישראל כדי לעצור את התרבותם.
"יא וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס." פרעה מעביד את בני ישראל כדי שיפסיקו להתרבות.
" יב וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. "
זה לא עוזר לפרעה , ככל שמענים את בני ישראל יותר כך מתרבים יותר.
לפרעה זה לא מספיק הוא ניגש למיילדות " וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה.  טז וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם:  אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה.  יז וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת-הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים. "
מבקש מהן להמית את הבנים ולהחיות את הבנות , כמובן המיילדות  שפרה ופועה (יוכבד ומרים) מקיימות את המצווה של יראת שמיים ומחיות את הילדים , לא רק שאינן ממיתות אותם אלא אפילו אם נולד תינוק במצוקה , מתפללות עליו ומחיות אותו.
 "וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר:  כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן.  {פ}"
פרעה רואה כי לא מצליחה לו המזימה להרוג את הילדים בלידתם , מוציא צו לכל עמו , להשליך את כל הבנים ל "יאור".

הצו שפרעה מוציא לכל עמו להשליך את כל הבנים ליאור מוסיף מידע חשוב , הוא מבקש להשליך את כל הבנים כולל המצרים .

פרעה היה קורא בכוכבים וראה כי הולך להיוולד ילד שיושיע את העבדים .
הוא ראה כי יש לילד הזה קשר למצרים ובנוסף יודע כי הילד הזה קשור ליאור.
פרעה מקבל החלטה כי הוא מייצר את העתיד והוא קובע כי הילד הוא אחד מהילדים שאותם הוא משליך כרגע ליאור וכך בורח מהגזרה של ילד שיושיע את בני ישראל.

פרעה שקודם לכן התכחש לחסד שעשה יוסף עם מצרים עכשיו מתכחש לקב"ה ומנסה לשכתב את העתיד ע"י יצירת עתיד משלו.

זה כמובן שלא מצליח לו וזאת אנחנו רואים מיד בהמשך:
"וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי.  ב וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. ג וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר."
עמרם ויוכבד חוזרים להיות יחד לאחר שמרים משכנעת אותם כי מה יהיה זה ביד הקב"ה ואכן נולד להם בן ולאחר שלושה חודשים מצפינים אותו בשפת היאור .

הנבואה של פרעה בדרך להתגשם , נולד ילד והוא אכן ביאור אך פרעה לא מצליח לשנות את העתיד כי הוא אפילו לא יודע על קיומו של הילד.

וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ.  ה וַתֵּרֶד בַּת-פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל-הַיְאֹר, וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל-יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף, וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ. ו וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת-הַיֶּלֶד, וְהִנֵּה-נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו--וַתֹּאמֶר, מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה. ז וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ, אֶל-בַּת-פַּרְעֹה, הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת, מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ, אֶת-הַיָּלֶד.  ח וַתֹּאמֶר-לָהּ בַּת-פַּרְעֹה, לֵכִי וַתֵּלֶךְ, הָעַלְמָה, וַתִּקְרָא, אֶת-אֵם הַיָּלֶד.  ט וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת-פַּרְעֹה, הֵילִיכִי אֶת-הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי, וַאֲנִי, אֶתֵּן אֶת-שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד, וַתְּנִיקֵהוּ. י וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ.

מרים משגיחה על הילד מרחוק , והקב"ה שולח את בתיב בת פרעה הצדקת שלוקחת חלק במצוה גדולה של לקיים נפש בישראל למרות שאינה יודעת מיהו הילד.

בקיצור :
חשוב ללמוד מהפרשה שאנחנו עם ישראל מעל המזל ואכן יכולים להשפיע על הגורל ,על המזל, מרים ויוכבד החיו את הילדים וע"י כך יצרו סיכוי לעם ישראל .
יתרה מזאת עמרם ויוכבד עושים כמצוות האל  ומביאים ילד לעולם למרות גזרתו של בן אדם וכך לוקחים חלק בגאולת בני ישראל לעומת זאת פרעה המצרי מנסה לשנות את הגורל וכל ניסיונותיו עולים בתוהו ולבסוף  .

פרשת ויחי

פרטים

נכתב על ידי רונן שמואל הלוי

" וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה"
משפט קצר אך המון משמעות .
1. יעקב חי במצרים שבע עשרה שנה .
2. השכינה חזרה ליעקב כשגילה שיוסף חי ונשארה איתו 17 שנה במצרים .
3. החיים שחי יעקב באבל על יוסף , ללא שכינה אינם בדיוק חיים שמגיעים לצדיק כיעקב.
4. יוסף נמכר כאשר היה בן 17 דהיינו יעקב פרנס את יוסף 17 שנה ואילו יוסף פרנס את יעקב 17 שנה במצרים.
אנחנו זוכרים מהפרשה הקודמת שיוסף גילה לאחיו כי הוא אחיהם שנמכר למצרים בדיוק לאחר ששמע מיהודה "פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת-אָבִי" ומיד לאחר מכן כתוב " וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק,"
יוסף הוא בן צדיק אשר אוהב את אביו ואינו יכול לחשוב אפילו על זה שיהיה רע לאביו .
ולכן זכה לפרנס את אביו 17 שנה (כיבוד הורים).

הפרשה ממשיכה באחת המצוות הגדולות

" וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.  ל וְשָׁכַבְתִּי, עִם-אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם; וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ.  לא וַיֹּאמֶר, הִשָּׁבְעָה לִי--וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל, עַל-רֹאשׁ הַמִּטָּה.  {פ}"

יעקב יודע כי יוסף הבן האהוב ,הבן שלמד תורה עם אביו עד גיל 17 ,הבן הצדיק שלא חטא את החטא עם אשת פוטיפר.
הוא הבן הראוי להוות המרכבה לשכינה לאחר אביו.
יעקב מטיל על יוסף את המצווה של קבורתו כי יודע שיוסף הוא הראוי להוציא לפועל את רצון האל.
ובהמשך כתוב "וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל, עַל-רֹאשׁ הַמִּטָּה." אסור לנו להתבלבל יעקב לא השתחווה ליוסף , אלא לשכינה וכיוון שיעקב יכל לראות פני השכינה , כפי שראינו בעבר שהיה ספק שיעקב השתחוה לעשיו ולבסוף היה ברור לכולם כי יעקב ראה את פני השכינה והשתחווה .

שבת שלום