הלכות לראש השנה

כניסת החג ביום רביעי – 18:40. הדלקת נרות בחג – יש נוהגים להדליק

לפני כניסת החג, ויש נוהגים להדליק נרות בחג רק אחרי שחוזרים מבית

הכנסת, שהרי החג איננו כמו שבת – אמנם אסור להדליק אש אבל מותר

להעביר אש מנר לנר. לכן יש נוהגים לחזור מבית הכנסת ורק אז להעביר

אש ולהדליק את הנרות. בכל מקרה כאשר בחג מעבירים אש מנר לנר

[או לסיגריה חלילה], צריך לזכור שאסור לכבות את האש בחג! מותר

להניח את הגפרור על מגש מתכת וכדומה, כך שהוא ייכבה מעצמו.

מברכים על הנרות "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום טוב".

נשים אשכנזיות נוהגות לברך גם שהחיינו, בקרב הספרדים יש נוהגים לברך ויש שאינם נוהגים לברך.

הדלקת נרות ביום חמישי – גם מי שנוהג ביום רביעי להדליק נרות לפני כניסת החג, חשוב להקפיד ביום חמישי שאסור להדליק נרות לפני השעה 19:20, שהיא צאת הכוכבים, שכן אסור לעשות שום דבר שקשור ליום השני של ראש השנה לפני שיוצא היום הראשון, בצאת הכוכבים. גם ביום השני מברכים, ומי שנוהגת לברך שהחיינו ביום הראשון, נוהגת לברך שהחיינו גם ביום השני! אך מכיוון שהיום השני של ראש השנה הוא מחמת הספק, יש לאכול בסעודת החג באותו ערב פרי חדש שעדיין לא אכלתם השנה, ובברכת שהחיינו על הנרות  צריכה האשה להתכוון שהברכה תחול גם על הפרי החדש. גם הבעל מברך שהחיינו בקידוש, גם בלילה הראשון וגם בלילה השני, ובלילה השני עליו להתכוון גם לפרי החדש.

הדלקת נרות ביום שישי – כמו בכל שבת, הכרחי להדליק נרות לפני זמן כניסת השבת, שיהיה הפעם בשעה 18:37 [שימו לב – זמן זה מתייחס לשבת הבאה, שאחרי ראש השנה].

סימני ראש השנה – לאחר שנוטלים ידיים ומברכים 'המוציא' על החלות, טובלים את פרוסת החלה בדבש.          לאחר מכן לוקחים תפוח, טובלים גם אותו בדבש, מברכים בורא פרי העץ ואוכלים מעט מהתפוח. לאחר מכן אומרים – יהי רצון מלפניך שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה [למרות שכבר נטלנו ידיים ובירכנו המוציא, מברכים בורא פרי העץ על התפוח, שכן ברכת המוציא איננה פוטרת ברכה על פירות, שכן הם לא נחשבים חלק מהסעודה].

אוכלים רימון ואומרים – יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבתינו שירבו זכויותינו כרימון.

אוכלים סילקא ואומרים - יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבתינו שיסתלקו אויבנו ושונאינו. 
אוכלים כרתי ואומרים - יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבתינו שיכרתו שונאינו. 
אוכלים רוביא ואומרים - יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבתינו שירבו זכויותינו. 
אוכלים קרא ואומרים - יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבתינו שתקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו. 
אוכלים תמר ואומרים - יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבתינו שיתמו שונאינו.

אוכלים ראש כבש או ראש דג, ואומרים- יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבתינו שנהיה לראש ולא לזנב.

אוכלים דגים ואומרים- יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבתינו שנפרה ונרבה כדגים 

בלילה השני של ראש השנה אוכלים פרי חדש שעוד לא אכלנו בעונה הזו, ומכוונים שברכת שהחיינו בקידוש [וגם בהדלקת הנרות למי שנוהגת לברך] תחול גם על הפרי החדש, וגם על החג שהוא מספק. כמובן, בשעה שאוכלים את הפרי החדש לא מברכים שהחיינו, שכן כבר בירכנו בקידוש [ובהדלקת הנרות, למי שנוהגת...]
אין אוכלים בראש השנה אגוזים, כיון שהם גורמים לליחה ושיעול המפריעים לתפילה, וכן שהמלה "אגוז" בגימטריה "חטא" ואין מזכירים חטא בראש השנה.

חשוב ביותר לזכור להכין לפני ראש השנה:

-          להכין את הסימנים שאוכלים בסעודת ליל החג

-          לקנות פרי חדש ללילה השני

-          להכין נר נשמה מיוחד לחג, שתהיה אש דולקת שאפשר להעביר ממנה אש להדלקת נרות או לבישול וכדומה.

-         עירוב תבשילין:

הקדושה של החג הראשון שונה מקדושת היום השני של החג, ושתיהן שונות מקדושת השבת שאחריהם. בעיקרון אסור להכין שום דבר מיום קדוש אחד ליום שקדוש בקדושה אחרת. לכן אסור להכין ביום חמישי שום דבר לסעודת החג השני – לא לערוך שולחן, לא להדליק נרות, לא לבשל, לא לשים אוכל על הפלטה, ולא לארגן פשוט כלום לחג השני, עד השעה 19:20 שהיא צאת הכוכבים ואז כבר מתחיל החג השני.

לעומת זאת מראש השנה מותר להכין הכנות לשבת – אך רק אם עשינו עירוב תבשילין. ולכן חובה לעשות עירוב תבשילין, כדי שנוכל להדליק נרות שבת – עוד בטרם נכנסה השבת, ועדיין חלה קדושת ראש השנה. לאחר שעשינו עירוב תבשילין מותר בראש השנה לבשל לצורך השבת, לערוך שולחן, להדליק נרות וכו' – כמובן באופן שמותר בחג. מהו עירוב תבשילין? שני תבשילים [פת, כלומר לחם, ועוד תבשיל] שמכינים אותם מראש מלפני החג – לצורך השבת, ובכך מערבים [=מערבבים] ומחברים את הקדושה של שבת עם קדושת ראש השנה [לא ניתן לחבר כך את קדושת היום הראשון של החג עם היום השני, כיוון שהיום השני הוא ספק, אבל כן ניתן לחבר את קדושת ראש השנה לקדושת השבת]. לכן מכינים מראש שני תבשילים – בדרך כלל ביצה ולחמניה, מברכים: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב", ואומרים את הנוסח הבא: "בְּדֵין עֵירוּבָא, יְהֵא שָׁרֵי לָנָא לַאֲפוֹיֵי וּלְבַשּׁוּלֵי וּלְאַטְמוֹנֵי וּלְתַקּוּנֵי וּלְאַדְלוּקֵי שַׁרְגָּא וּלְמֶעְבַּד כָּל צָרְכָנָא, מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת לָנָא וּלְכָל בְּנֵי הָעִיר הַזֹּאת". צריך שיבין מה שאומר, וטוב שיחזור לומר בעברית, לשון הקדש:

"בְּעֵרוּב זֶה יְהֵא מֻתָּר לָנוּ לֶאֱפוֹת וּלְבַשֵּׁל וּלְהַטְמִין וּלְתַקֵּן וּלְהַדְלִיק הַנֵּר וְלַעֲשׂוֹת כָּל צְרָכֵינוּ מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת":