יום כיפור

פרטים

נכתב על ידי רונן שמואל הלוי

היום הגדול בשנה .
כולם יודעים שיום כיפור זהו יום :
1. שצמים .
2. יום ששובתים בו ולא עובדים.
3. לא משחקים בטלפון .
4. לא רואים טלוויזיה .
5. לא נוסעים ברכב.
6. לא מדליקים חשמל.
7. לא עושים כל מלאכה.

מדוע? 
מה מיוחד כל כך כל כך ביום כיפור?

1. קיבלנו את יום הכיפורים בתורה הקדושה .
"וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ."
2. זהו היום בו משה רבנו חזר עם לוחות הברית בפעם השנייה אז ידע עם ישראל כי קיבל הזדמנות נוספת .
3. זהו הצום היחידי שאם חל בשבת אין מעבירים אותו ליום אחר וזאת מהסיבה שיום כיפור הוא לא יום אבל או תענית אלא יום בו אנחנו מתייחדים עם אבינו שבשמים וזוכים להגיע לדרגות אין סופיות של רוחניות וקרבה לקב"ה.

- הסיבה העיקרית שאנחנו צמים בכיפור היא "לא על הלחם לבדו יחיה האדם" 
ביום כיפור אנחנו שוכחים מכל ענייני העולם הזה ובמיוחד אוכל ששייך לעולם הגשמי אינו מאפשר לנו להתרומם .

כמובן שחשוב לזכור כי יש אנשים שאסור להם לצום על פי התורה .
1. נוטלי תרופות קבועות .
2. חולים באופן פתאומי.
3. אנשים שקיבלו הנחייה מהרופא לא לצום.
4. אנשים שנשקפת סכנה לחייהם.
5. אנשים החוששים מהצום ומרגישים כי זהי סכנת חיים.

חשוב להבין כי יום כיפור נועד כדי לקרב אותנו לקב"ה ולא להזיק לנו לכן חשוב לצום אך ורק אם אין סכנת חיים.

- יום כיפור זהו "יום מתנה" שקיבלנו מהקב"ה
- יום שבו כל  המקטרגים על עם ישראל אינם הקב"ה משתיקם ליום שלם.
- יום שכולו שעת רצון לפני המקום .


גמר חתימה טובה לכולם

הלכות לראש השנה

פרטים

נכתב על ידי רונן שמואל הלוי

כניסת החג ביום רביעי – 18:40. הדלקת נרות בחג – יש נוהגים להדליק

לפני כניסת החג, ויש נוהגים להדליק נרות בחג רק אחרי שחוזרים מבית

הכנסת, שהרי החג איננו כמו שבת – אמנם אסור להדליק אש אבל מותר

להעביר אש מנר לנר. לכן יש נוהגים לחזור מבית הכנסת ורק אז להעביר

אש ולהדליק את הנרות. בכל מקרה כאשר בחג מעבירים אש מנר לנר

[או לסיגריה חלילה], צריך לזכור שאסור לכבות את האש בחג! מותר

להניח את הגפרור על מגש מתכת וכדומה, כך שהוא ייכבה מעצמו.

מברכים על הנרות "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום טוב".

נשים אשכנזיות נוהגות לברך גם שהחיינו, בקרב הספרדים יש נוהגים לברך ויש שאינם נוהגים לברך.

הדלקת נרות ביום חמישי – גם מי שנוהג ביום רביעי להדליק נרות לפני כניסת החג, חשוב להקפיד ביום חמישי שאסור להדליק נרות לפני השעה 19:20, שהיא צאת הכוכבים, שכן אסור לעשות שום דבר שקשור ליום השני של ראש השנה לפני שיוצא היום הראשון, בצאת הכוכבים. גם ביום השני מברכים, ומי שנוהגת לברך שהחיינו ביום הראשון, נוהגת לברך שהחיינו גם ביום השני! אך מכיוון שהיום השני של ראש השנה הוא מחמת הספק, יש לאכול בסעודת החג באותו ערב פרי חדש שעדיין לא אכלתם השנה, ובברכת שהחיינו על הנרות  צריכה האשה להתכוון שהברכה תחול גם על הפרי החדש. גם הבעל מברך שהחיינו בקידוש, גם בלילה הראשון וגם בלילה השני, ובלילה השני עליו להתכוון גם לפרי החדש.

הדלקת נרות ביום שישי – כמו בכל שבת, הכרחי להדליק נרות לפני זמן כניסת השבת, שיהיה הפעם בשעה 18:37 [שימו לב – זמן זה מתייחס לשבת הבאה, שאחרי ראש השנה].

סימני ראש השנה – לאחר שנוטלים ידיים ומברכים 'המוציא' על החלות, טובלים את פרוסת החלה בדבש.          לאחר מכן לוקחים תפוח, טובלים גם אותו בדבש, מברכים בורא פרי העץ ואוכלים מעט מהתפוח. לאחר מכן אומרים – יהי רצון מלפניך שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה [למרות שכבר נטלנו ידיים ובירכנו המוציא, מברכים בורא פרי העץ על התפוח, שכן ברכת המוציא איננה פוטרת ברכה על פירות, שכן הם לא נחשבים חלק מהסעודה].

אוכלים רימון ואומרים – יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבתינו שירבו זכויותינו כרימון.

אוכלים סילקא ואומרים - יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבתינו שיסתלקו אויבנו ושונאינו. 
אוכלים כרתי ואומרים - יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבתינו שיכרתו שונאינו. 
אוכלים רוביא ואומרים - יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבתינו שירבו זכויותינו. 
אוכלים קרא ואומרים - יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבתינו שתקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו. 
אוכלים תמר ואומרים - יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבתינו שיתמו שונאינו.

אוכלים ראש כבש או ראש דג, ואומרים- יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבתינו שנהיה לראש ולא לזנב.

אוכלים דגים ואומרים- יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבתינו שנפרה ונרבה כדגים 

בלילה השני של ראש השנה אוכלים פרי חדש שעוד לא אכלנו בעונה הזו, ומכוונים שברכת שהחיינו בקידוש [וגם בהדלקת הנרות למי שנוהגת לברך] תחול גם על הפרי החדש, וגם על החג שהוא מספק. כמובן, בשעה שאוכלים את הפרי החדש לא מברכים שהחיינו, שכן כבר בירכנו בקידוש [ובהדלקת הנרות, למי שנוהגת...]
אין אוכלים בראש השנה אגוזים, כיון שהם גורמים לליחה ושיעול המפריעים לתפילה, וכן שהמלה "אגוז" בגימטריה "חטא" ואין מזכירים חטא בראש השנה.

חשוב ביותר לזכור להכין לפני ראש השנה:

-          להכין את הסימנים שאוכלים בסעודת ליל החג

-          לקנות פרי חדש ללילה השני

-          להכין נר נשמה מיוחד לחג, שתהיה אש דולקת שאפשר להעביר ממנה אש להדלקת נרות או לבישול וכדומה.

-         עירוב תבשילין:

הקדושה של החג הראשון שונה מקדושת היום השני של החג, ושתיהן שונות מקדושת השבת שאחריהם. בעיקרון אסור להכין שום דבר מיום קדוש אחד ליום שקדוש בקדושה אחרת. לכן אסור להכין ביום חמישי שום דבר לסעודת החג השני – לא לערוך שולחן, לא להדליק נרות, לא לבשל, לא לשים אוכל על הפלטה, ולא לארגן פשוט כלום לחג השני, עד השעה 19:20 שהיא צאת הכוכבים ואז כבר מתחיל החג השני.

לעומת זאת מראש השנה מותר להכין הכנות לשבת – אך רק אם עשינו עירוב תבשילין. ולכן חובה לעשות עירוב תבשילין, כדי שנוכל להדליק נרות שבת – עוד בטרם נכנסה השבת, ועדיין חלה קדושת ראש השנה. לאחר שעשינו עירוב תבשילין מותר בראש השנה לבשל לצורך השבת, לערוך שולחן, להדליק נרות וכו' – כמובן באופן שמותר בחג. מהו עירוב תבשילין? שני תבשילים [פת, כלומר לחם, ועוד תבשיל] שמכינים אותם מראש מלפני החג – לצורך השבת, ובכך מערבים [=מערבבים] ומחברים את הקדושה של שבת עם קדושת ראש השנה [לא ניתן לחבר כך את קדושת היום הראשון של החג עם היום השני, כיוון שהיום השני הוא ספק, אבל כן ניתן לחבר את קדושת ראש השנה לקדושת השבת]. לכן מכינים מראש שני תבשילים – בדרך כלל ביצה ולחמניה, מברכים: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב", ואומרים את הנוסח הבא: "בְּדֵין עֵירוּבָא, יְהֵא שָׁרֵי לָנָא לַאֲפוֹיֵי וּלְבַשּׁוּלֵי וּלְאַטְמוֹנֵי וּלְתַקּוּנֵי וּלְאַדְלוּקֵי שַׁרְגָּא וּלְמֶעְבַּד כָּל צָרְכָנָא, מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת לָנָא וּלְכָל בְּנֵי הָעִיר הַזֹּאת". צריך שיבין מה שאומר, וטוב שיחזור לומר בעברית, לשון הקדש:

"בְּעֵרוּב זֶה יְהֵא מֻתָּר לָנוּ לֶאֱפוֹת וּלְבַשֵּׁל וּלְהַטְמִין וּלְתַקֵּן וּלְהַדְלִיק הַנֵּר וְלַעֲשׂוֹת כָּל צְרָכֵינוּ מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת":

סליחות

פרטים

נכתב על ידי רונן שמואל הלוי

הרבה לא מבינים את הצורך בסליחות 
הרבה חושבים שסליחות זה בעצם רצף של סליחות מהקב"ה 
מה שחשוב להבין  :
סליחות זה בעצם יותר בשבילנו מאשר לקב"ה .- המשפט הראשון בסליחות "בן אדם מה לך נרדם" מבחינתי זה יותר מסליחות זה בעצם קריאה לכל אחד להצטרף, לעזוב לרגע את החלום החומרי ולהתעורר ולעשות סוף סוף משהו בשבילך ולא בשביל החומריות של העולם הזה.
 

אבינו מלכנו

בסליחות מזכירים לכל האורך את המושג "אבינו " לדעתי יש עניין מאוד גדול מצד הקב"ה להבהיר לכולם שהקב"ה הוא בעצם הרבה יותר ממלך עבורנו , הוא בעצם אבא שלנו שמתנהג איתנו לאורך כל הדרך בחסד וברחמים כאב המרחם על בנים ."בנים אתם לה' אלוהיכם"

העניין המיוחד כאן זה בעצם להבהיר לכולם שהקב"ה מקבל אותנו ואת החרטות על המעשים הרעים בדיוק כמו אבא שמקבל את ילדיו לאחר שחזרו אליו עם חרטה.

מה מיוחד בסליחות:
1. התקופה שאומרים את הסליחות זוהי בעצם תקופה של התעוררות , בדיוק לפני ראש השנה , כולם במצב של חופש גדול עם הילדים תקופה של רוחניות , פחות לחץ של עבודה הרגשה מיוחדת , עוד מעט חגים אוירה של עכשיו זה הזמן לדאוג לעצמי ופחות לעבודה .
2. הכתוב בסליחות קבוע לכולם , כולם כבר מכירים את המנגינה , מאוד נעים .
3. בסליחות כולם משתתפים כך שנוצרת אחווה בין כולם.
4. תוכן הסליחות פשוט , מובן ומיוחד , מכיל ברכות ובקשות עבור כל עם ישראל, לאחר אמירת הסליחות כולנו מרגישים שהתקדמנו עוד צעד בקרבה אל אבינו שבשמים.
 

תשעה באב

פרטים

נכתב על ידי רונן שמואל הלוי

חמש פורעניות קשות לעם ישראל רשומות על יום ט' באב, כפי שמפרטת המשנה במסכת תענית:

א. חורבן בית המקדש הראשון

הבית שנבנה בידי שלמה המלך, עמד על מכונו ארבע מאות ועשר שנים, ונחרב בימי צדקיהו המלך, בידי צבא נבוכדנצר מלך בבל, בשנת שלושת אלפים שלושת מאות שלושים ושמונה לבריאה (לפני 2,425 שנה).

ב. חורבן בית המקדש השני

לאחר שנחרב בית המקדש הראשון, גלו היהודים לבבל. לאחר גלות בת שבעים שנה, הכריז כורש, מלך פרס, על התחלת בנין הבית השני. המוני יהודים גולים עלו לירושלים. מסופר כי בעת הנחת היסודות לבניין בית המקדש החדש התערבבו קולות הבכי של הזקנים, שעוד זכרו את כבודו ותפארתו של הבית הראשון, עם תרועות השמחה של יתר העם. כעבור עשרים ושתיים שנה הוקם בית המקדש השני והוא התקיים ארבע מאות ועשרים שנה.

לאחר מצור שנמשך על ירושלים חודשים ארוכים, הכניעו הלגיונות הרומיים את יהודי העיר, המיתו רבים מהם והעלו באש את בית המקדש. היה זה בשנת שלושת אלפים שמונה מאות עשרים ושמונה שנים לבריאת העולם (לפני 1935 שנה), בימיו של רבי יוחנן בן זכאי.

תיאורי חז"ל על רגע השריפה מעבירים צמרמורת: "כשראה כוהן גדול שנשרף (בית המקדש), עלה לראש גגו של היכל ועמו כיתות- כיתות של פרחי כהונה ומפתחות ההיכל בידיהם. אמרו לפני הקב"ה: 'ריבונו של עולם! הואיל ולא זכינו להיות גזברים נאמנים לפניך - הרי מפתחות ביתך מסורים לך'! וזרקום כלפי מעלה. יצאה כמין פיסת יד וקיבלתם. כשראו הכוהנים והלוויים שנשרף בית המקדש, נטלו את הכינורים ואת החצוצרות... ונפלו באש ונשרפו" (פסיקתא רבתי כו,ז).

ג. גזירת הקב"ה על אבותנו - יוצאי מצרים - למות במדבר בעקבות חטא העגל

בכייה לדורות

המרגלים שנשלחו ע"י משה, לבקשת העם, לתור את הארץ, שבו אל העם ובפיהם דיבה רעה על הארץ. "הארץ אשר עברנו בה לתור אותה - ארץ אוכלת יושביה היא וגו'". העם נתפתה לדברי המרגלים - "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא". אמר רבי יוחנן: תשעה באב היה; אמר להם הקב"ה - "אתם בכיתם בכייה של חינם ואני קובע לכם בכייה לדורות" (תענית כט).

ד. נלכדה העיר ביתר

לאחר חורבן בית המקדש השני, התבצר בעיר ביתר כח יהודי גדול שמנה אלפים ורבבות מישראל, גברים נשים וטף. היה זה בימי מלחמת בר-כוכבא. העיר שהיתה מרכז האוכלוסין הגדול והמבוצר ביותר בזמן המרד, נפלה בתשעה באב, חמישים ושתיים שנה לאחר חורבן הבית השני. תיאורי זוועה נוראיים מתוארים על כיבוש ביתר. מסופר כי נהרות של דם זרמו בעיר ובמורדותיה, עד ששקע הסוס בדם עד חוטמו.

ה. נחרשה ירושלים

כאמור, עשרות שנים לאחר שכבשו שליטי רומי את ירושלים ושרפו את בית המקדש, נמשכה המלחמה. לאחר שדוכא מרד בר-כוכבא, בקשו הרומיים למחות כל זכר לריבונות יהודית בארץ ישראל. לשם כך שינו את שמה של הארץ ל"פלשתינה" על-שם העם הפלשתי הקטן שהתקיים כחטיבה לאומית בדרום שפלת החוף מאות שנים קודם לכן.

את שמה של ירושלים שינו ל"איליה קפיטולינה", וחרשו את אדמתה לאורכה ולרוחבה, כדי להכחיד כל זכר לתפארתה. אף ארוע זה התרחש בט' בטב. בכך נתממשה אף נבואת הפורענות של הנביא מיכה (ירמיהו כו,יח): "ציון שדה תחרש".

 

ולגבי הסוף האופטימי...

 

"תכלית בריאת העולם להפוך את החושך לאור ואת הרע לטוב. ביום אבל וחורבן עלינו לדעת, שתכליתו טובה, ודווקא מתוכו תצמח הגאולה." הרבי מלובביץ