פרשת השבוע | ישראלי מודרני

אלה המלים הראשונות שבהן פותח שליח-הציבור בבית-הכנסת את תפילת ליל יום- הכיפורים, לפני 'כל נדרי'. מאין צמח המשפט הזה?

וכמו"כ ויש לתמוה: דווקא שעה קדושה ונשגבה זו היא הזמן לקלוט את העבריינים?!

הימים ימי האינקוויזיציה בספרד. הנוצרים מאלצים את היהודים להתנצר - או לעלות על המוקד. רבים נאנסים לקבל עליהם את הדת הנוצרית - למראית-עין. במסתרים הם ממשיכים לשמור על דת-ישראל. כדי שלא ייתפסו ויגרמו לתפיסת חבריהם, נמנעים האנוסים מליצור קשר עם יהודים אחרים.

אך בערב יום-הכיפורים, למרות הסכנה, הם מתאספים יחד במרתפים נסתרים כדי לקבל עליהם ברוב-עם את קדושת היום ולבקש רחמים על היותם נראים כעבריינים כל השנה. ועל אותו זמן ועל אותם עבריינים מאונס, תיקנו לומר: "אנו מתירין להתפלל עם העבריינים".

בליל יום-הכיפורים, כאשר הרחובות מתמלאים בהמונים הנוהרים לבתי-הכנסת, אין איש מעלה בדעתו שהליכה להתפלל יכולה להיות סכנת-נפשות. אולם לגבי אנוסי ספרד היתה זו מציאות-חיים. רבים מאיתנו, יוצאי ספרד, איטליה, צרפת, גרמניה, אנגליה, הולנד, בלגיה וגם מזרח אירופה, הינם צאצאיהם של אותם אנוסים, שבגינם נאמר המשפט הפותח את תפילת ליל יום-הכיפורים.

וההסבר הוא, כי ביום-הכיפורים מתגלה אצל כל יהודי עצם נקודת נפשו האלוקית, שמעבר לכל המעשים וההתנהגויות של כל ימות השנה. ביום הזה גם ה'עבריין' מרגיש שהוא יהודי, ולכן דווקא ביום הזה יש בכוחנו לכלול אף אותו.

זו גם הסיבה למה שמובא בספרי ההלכה, ש"עיצומו של יום מכפר". כלומר, יום- הכיפורים עצמו, ללא שום דבר נוסף, מכפר על החטאים. כי בשעה שמתגלה הקשר האמיתי של הנפש היהודית עם הקדוש-ברוך-הוא - אין מקום לחטאים ועוונות; בנקודה זו הכול נמחק ונמחל.

גמר חתימה טובה