וזאת הברכה

נכתב על ידי רונן שמואל הלוי

משה מברך את בני ישראל בדיוק לפני מותו .

ראשית מברך שבחו של מקום לאחר מכן מברך את שבטי ישראל .

ראובן : " יְחִי רְאוּבֵן, וְאַל-יָמֹת; וִיהִי מְתָיו, מִסְפָּר " .

יהודה : "וְזֹאת לִיהוּדָה, וַיֹּאמַר, שְׁמַע יְהוָה קוֹל יְהוּדָה, וְאֶל-עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ; יָדָיו רָב לוֹ, וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה"

לוי : "וּלְלֵוִי אָמַר, תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ, אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה, תְּרִיבֵהוּ עַל-מֵי מְרִיבָה.  ט הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לֹא רְאִיתִיו, וְאֶת-אֶחָיו לֹא הִכִּיר, וְאֶת-בָּנָו לֹא יָדָע:  כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ, וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ.  י יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב, וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל; יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ, וְכָלִיל עַל-מִזְבְּחֶךָ.  יא בָּרֵךְ יְהוָה חֵילוֹ, וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה; מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו, מִן-יְקוּמוּן."

בנימין: "לְבִנְיָמִן אָמַר--יְדִיד יְהוָה, יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן"

יוסף : "וּלְיוֹסֵף אָמַר, מְבֹרֶכֶת יְהוָה אַרְצוֹ, מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל, וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת.  יד וּמִמֶּגֶד, תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ; וּמִמֶּגֶד, גֶּרֶשׁ יְרָחִים.  טו וּמֵרֹאשׁ, הַרְרֵי-קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד, גִּבְעוֹת עוֹלָם.  טז וּמִמֶּגֶד, אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ, וּרְצוֹן שֹׁכְנִי, סְנֶה; תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף, וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו.  יז בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו--בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו, אַפְסֵי-אָרֶץ; וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם, וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה"

זבולון: "וְלִזְבוּלֻן אָמַר, שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ; וְיִשָּׂשכָר, בְּאֹהָלֶיךָ.  יט עַמִּים, הַר-יִקְרָאוּ--שָׁם, יִזְבְּחוּ זִבְחֵי-צֶדֶק:  כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ, וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל. "

גד: "וּלְגָד אָמַר, בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד:  כְּלָבִיא שָׁכֵן, וְטָרַף זְרוֹעַ אַף-קָדְקֹד.  כא וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, כִּי-שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן; וַיֵּתֵא, רָאשֵׁי עָם--צִדְקַת יְהוָה עָשָׂה, וּמִשְׁפָּטָיו עִם-יִשְׂרָאֵל.  "

דן: "וּלְדָן אָמַר, דָּן גּוּר אַרְיֵה; יְזַנֵּק, מִן-הַבָּשָׁן."

נפתלי: "וּלְנַפְתָּלִי אָמַר--נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן, וּמָלֵא בִּרְכַּת יְהוָה; יָם וְדָרוֹם, יְרָשָׁה"

אשר: " וּלְאָשֵׁר אָמַר, בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר; יְהִי רְצוּי אֶחָיו, וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ.  כה בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת, מִנְעָלֶךָ; וּכְיָמֶיךָ, דָּבְאֶךָ."

ברכה לכולם : "  כו אֵין כָּאֵל, יְשֻׁרוּן:  רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ, וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים.  כז מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם, וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם; וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב, וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד.  כח וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב, אֶל-אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ; אַף-שָׁמָיו, יַעַרְפוּ טָל.  כט אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ, עַם נוֹשַׁע בַּיהוָה, מָגֵן עֶזְרֶךָ, וַאֲשֶׁר-חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ; וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ, וְאַתָּה עַל-בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ.  "

 משה מברך את כל בני ישראל למרות כל  המעידות שלהם נותן ברכה לשבטים, רומז על העתיד ,

 רומז על בני חשמונאי ואלעזר ואפילו מברך אותם שיצליחו נגד היוונים  "בָּרֵךְ יְהוָה חֵילוֹ, וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה; מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו, מִן-יְקוּמוּן"

משה מסביר לעם כי אין אל אחר מלבד הקב"ה והאל עם העם והולך לקיים להם את ההבטחה שהבטיח לאבותיהם ,

אברהם, יצחק ויעקב.

עם ישראל מגיע לארץ ישראל וינצח בכל המלחמות " וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב" .

לאחר מכן עולה משה על הר נבו , שם מראה הקב"ה למשה את ארץ ישראל ומזכיר לו , "זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה"

ומוסיף "הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר." - אם לא היתה הגזרה ששם לא תעבור הייתי מקיימך עד שתראה את העם בארץ.

" וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מוּל בֵּית פְּעוֹר; וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה" - משה מת והקב"ה בכבודו ובעצמו קובר אותו , נקבר מול בית פעור .

"י וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה, פָּנִים אֶל-פָּנִים."

בקיצור :

משה מברך את העם ברכה אחרונה , נותן טיפים לגבי העתיד , מזדהה איתם ומנחה אותם איך לא ליפול בהמשך ,

מנהיג דגול שמסיים תפקידו כותב מעט עם המון מידע ומי שילמד את הפרשה בדקדוק יוכל למצוא שם רמזים לעתיד .

 *** והרמזים רלוונטים גם לתקופתנו היום שנת 2012 ***

-- הקב"ה מראה למשה את הארץ ולפי רשי ושאר הפרשנים עושה זאת כדי שמשה יהיה עד מול האבות כי הקב"ה הגשים את ההבטחה ואכן בני ישראל מגיעים סוף סוף לארץ המובטחת.

לדעתי : הפרשה הזו טעונה בהמון רגשות , אותם חש הקב"ה אל משה , הלא הקב"ה לא צריך עדים , אם יחליט להראות לאבות כי אכן קיים את השבועה פשוט יראה להם את העתיד .

ניתן לראות זאת לפי "לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר"

הקב"ה מראה למשה את הארץ ואומר לו לזרעך אתננה , כפי שהבטיח לאבות מבטיח גם לו  .

ושמה לא תעבור , מדוע מזכיר  כי משה לא יעבור שם הרי משה יודע כי לא ייכנס לארץ , אפשר להבין שיש סיכוי טוב שהקב"ה מרגיש כי משה ראוי באמת לראות את הארץ אך יש את הגזרה שמשה לא ייכנס לארץ ולכן לא ישנה מילותיו.

יש תחושה כי הרצון עז ,מצד הקב"ה, מאוד כי משה ייכנס לארץ וימשיך את תפקידו.

שבת שלום

 

Monday the 18th. PointLink. מתנה טובה יש לי בבית גנזי ברצוני ליתנה וישראל לך והודיעם