כי תבוא

לקראת הכניסה לארץ מצווה הקב"ה את משה שביום שבו יעבור את הירדן, יקים אבנים גדולות, יסייד אותן בסיד, ויכתוב עליהן את כל דברי התורה הזאת. מייד לאחר מכן חוזר הציווי שנית, והפעם בהדגשה: "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב" (דברים כז, ח).

אם נדייק, נשים לב שכל הפרשיה שעוסקת בכתיבת התורה על האבנים כתובה בכפילות:

(א) וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: (ב) וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד: (ג) וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ:

(ד) וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד: (ה) וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל: (ו) אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:

(ז) וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ: (ח) וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב:

כדי להדגיש את ההקבלות הדגשתי באות עבה את תיאור הזמן – בפסוק ב' נאמר והיה ביום אשר תעברו את הירדן, והתורה חוזרת על כך בפסוק ד' – בעברכם את הירדן. כמו כן הדגשתי בקו תחתון  את הציווי להקים את האבנים ולצפות אותן בסיד – ציווי  שמופיע גם בפסוק ב וגם בפסוק ד. ודבר שלישי שמקביל – הציווי לכתוב את התורה על האבנים, שמופיע גם בפסוק ג וגם בפסוק ח, ואותו הדגשתי באות נוטה ובהגדלה.

למה צריך לחזור על כל דבר פעמיים? למה צריך לחזור על כל דבר פעמיים???

יש לבאר, שהתורה חוזרת על המצווה פעמיים כי באמת מדובר בשתי מצוות! מדובר כאן על שני מעמדים שונים זה מזה, למרות שהם דומים מאד: בשני המעמדים מקימים אבנים גדולות, מצפים אותן בסיד וכותבים עליהן את כל התורה. ובכל זאת עושים זאת פעמיים בשתי הזדמנויות שונות, ולמעשה גם בשני מקומות שונים!

ניתן לראות את הדבר כאשר מדייקים בהבדלים שבין שני התיאורים:

מבחינת תיאור המקום, בקבוצת הפסוקים הראשונה [פסוקים א-ג] לא נאמר איפה להקים את האבנים, ולעומת זאת בקבוצת הפסוקים השניה [ד-ח] נאמר לעשות זאת דווקא בהר עיבל. מבחינת תיאור הזמן,  בקבוצה הראשונה נאמר להקים את האבנים ביום אשר תעברו את הירדן, כלומר מיד לאחר מעבר הירדן באותו יום. בקבוצה השניה לא נאמר דווקא בו ביום – אלא באופן כללי "בעברכם את הירדן" – לאחר שתעברו, וזה לא חייב להיות מיד באותו יום.

עולות ושלמים. כל הקטע הזה שמוזכר בהרחבה בפסוקים ה-ו, פשוט איננו בקבוצת הפסוקים הראשונה.

ולבסוף – בקבוצת הפסוקים הראשונה כתוב לכתוב על האבנים את דברי התורה, ובקבוצה השניה הדגש הוא "באר היטב". חז"ל מפרשים ש"באר היטב" פירושו לכתוב את התורה בשבעים לשון! פירוש זה של חז"ל הופך את ההבדל להבדל עצום! זה אומר שבחלק הראשון מדובר על מצווה 'קלה' – לכתוב את התורה פעם אחת על אבנים, למרות שכמובן גם זה לא קל במיוחד... אבל בחלק השני אנחנו מצווים לכתוב את התורה בעצם שבעים פעם! כל פעם בשפה שונה! זה בהחלט חידוש דרמטי שנוסף במעמד השני שמתואר כאן.

למעשה באמת כאשר עם ישראל נכנס לארץ ישראל התקיימו שני מעמדים נפרדים – האחד התרחש ביום שעברו בני ישראל את הירדן, והקימו אבנים גדולות בירדן ועוד גל של אבנים גדולות בגלגל – שם הם ישנו בלילה הראשון לאחר שעברו את הירדן. מעמד אחר מופיע בפרק ח' – בהר עיבל, ובפשטות המעמד הזה התקיים לאחר זמן, לאחר מלחמת יריחו ומלחמת העי. שם באמת מפורש שיהושע מקים מזבח ומעלה עליו עולות ושלמים [ובאמת ארכאולוגים מצאו בהר עיבל ליד שכם מזבח ענק שמתאים בפרטי פרטים להלכות הידועות לנו בתורה].

השאלה הגדולה היא בעצם למה צריך שני מעמדים נפרדים שבשניהם מקימים גל אבנים גדול, ומה פשר ההבדל בין המעמדים הללו.

נראה מדברי חז"ל, שהמעמד הראשון נועד לעם ישראל, לחזק את הקשר שלהם עם התורה ועם ארץ ישראל, לתת את התחושה החזקה שלמרות שרק עכשיו הגענו לארץ לאחר ארבעים שנה במדבר ועוד 210 שנים במצרים, הקשר הרוחני והתורני שלנו לארץ הוא חזק ויצוק כמו סלעי האבן העצומים.

מעמד שני, בהר עיבל, נועד לאומות העולם, ולכן שם כותבים את התורה 'באר היטב' – בשבעים לשון! כך אומרת הגמרא במסכת סוטה דף לה:

"כיצד כתבו ישראל את התורה? רבי יהודה אומר: על גבי אבנים כתבוה... ואחר כך סדו אותן בסיד; אמר לו רבי שמעון: לדבריך, היאך למדו אומות של אותו הזמן תורה? אמר לו: בינה יתירה נתן בהם הקב"ה, ושיגרו נוטירין שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה, ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת, שהיה להן ללמד ולא למדו; ר' שמעון אומר: על גבי סיד כתבוה, וכתבו להן למטה: +דברים כ+ למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל וגו', הא למדת, שאם היו חוזרין בתשובה היו מקבלין אותן.

גם לר' יהודה וגם לר' שמעון התורה נכתבת כדי לקרב את אומות העולם. לפי ר' שמעון באמת יש רצון עמוק שכל אומות העולם ילמדו ויחזרו בתשובה. לפי ר' יהודה יש רצון אך יש גם חשש ולכן מכסים את הכתב בסיד. לעתיד לבוא ילמדו כל אומות העולם את דבר ה' ועם ישראל יהיה אור לגויים.

מאחל ומברך שבת שלום, בתפילה שנזכה לכך במהרה

 הרב אלעזר אהרנסון, רב בית הכנסת

להורדת העלון המלא