אשת יפת תואר

נכתב על ידי רונן שמואל הלוי

דין אשת יפת תואר הפותח את פרשת השבוע שלנו, נראה במבט ראשון מאד משונה ומוזר ואפילו לא מוסרי:

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה".

האם זו ההדרכה המוסרית של התורה? שצבא כובש יכול לקחת נשים ולאנוס אותן?

נבאר את הדבר בשני רבדים.

רובד אחד הוא רובד הפשט – אמנם כיום זה נראה לנו מאד לא מוסרי, שחייל במלחמה הולך ואונס אשה, אך בזמן התורה, דברי התורה היו נחשבים מאד מוסריים – לעומת אומות אחרות שהיו רוצחים מתעללים ואונסים ללא גבול, התורה מגבילה את האדם ומתירה לו רק דברים מאד מסויימים. כך מביא הרמב"ם את הלכות אשת יפת תואר בהלכות מלכים פרק ח (הלכות ב-ג):

"וכן בועל אשה בגיותה [=עוד כאשר היא גויה ועוד לא התגיירה] אם תקפו יצרו, אבל לא יבעלנה וילך לו, אלא מכניסה לתוך ביתו, שנאמר וראית בשביה אשת יפת תואר, ואסור לבעול אותה ביאה שניה עד שישאנה. וחשקת בה - ולא בחברתה שלא יבעול שתים, ולקחת לך לאשה - שלא יקח שתים ויבעול אחת ויניח אחת לאביו או לאחיו, ומנין שלא ילחצנה במלחמה, שנאמר והבאתה אל תוך ביתך, יכניסה למקום ואח"כ יבעול.

הרמב"ם [בשם חז"ל] מביא כמה הגבלות לדין אשת יפת תואר: ראשית, מי שבא על אשת יפת תואר במלחמה מתחייב לקחת אותה לביתו לחודש ימים לפחות ואז להחליט אם לשאת אותה לאשה או לא. יכול אדם להתפתות ליצרו ולרצות לקחת לו גויה במלחמה, אבל אם הוא צריך גם להביא אותה הביתה לחודש – לאשתו, לילדים, להורים שלו – אז הוא יחשוב פעמיים ויותר... שנית, מותר לו לבוא עליה רק פעם אחת, ואז היא אסורה לו עד לאחר שתהיה חודש בביתו והוא יחליט להתחתן איתה. לא מדובר על השתעבדות מוחלטת ליצר. הגבלה שלישית, שבמהלך המלחמה מותר לקחת רק אשת יפת תואר אחת ולא יותר. הגבלה רביעית, שגם במלחמה מותר לו לבוא עליה רק אם הוא מכניס אותה לבית ובא עליה בצניעות ולא בפרהסיה.

הגבלות רבות אלו מונעות למעשה כמעט לחלוטין אונס בעת המלחמה. אמנם זה לא מונע לחלוטין, אבל זו בכל זאת הנהגה מוסרית לאין ערוך מזו של אומות העולם.

אם כן, ברובד הפשט אנו לומדים מכאן שגם כיום עלינו להיות מוסריים גם בשדה הקרב – זה לא אומר לא להילחם, זה לא אומר לא להכריע את האויבים שלנו – אבל זה אומר למזער ככל הניתן את הפגיעה באזרחים וכדומה.

בכל זאת נשארת השאלה מדוע התורה לא אוסרת בכלל על אשת יפת תואר? למה בכלל לפתוח את הפתח, ולו הקטן ביותר?

רבנו חיים בן עטר, בפירוש אור החיים הקדוש, מבאר 

את הדברים ברובד פנימי ונסתר:

יש נשמות ישראליות שהקב"ה ערבב אותן בין העמים ונתן נשמה קדושה ישראלית בגוף של גוי. אלו הם גרי הצדק – גויים שנולדו מראש עם נשמה ישראלית, ולכן זה לא פלא שבמהלך חייהם הם מרגישים פתאום משיכה להתקרב ליהדות ולהתגייר.

ההיתר של אשת יפת תואר, אומר אור החיים הקדוש, נועד לנשמות מיוחדות אלו. צריך לזכור, שחיילי ישראל היו יוצאים למלחמה בקדושה ובטהרה – "והיה מחניך קדוש". מי שהיה ירא מעבירות שבידו היה חוזר לביתו ולא יוצא למלחמה, כלומר שחיילי ישראל היו מהאנשים הצדיקים ויראי ה' בעם ישראל. לא זו בלבד, אלא שבאופן טבעי כאשר אדם נמצא בסכנת חיים, הוא קרוב לקב"ה בכל ליבו ומתפלל אליו מעומק נפשו ותודעתו. לכן קשה להבין שדווקא ברגעים גדולים אלו יתעורר יצרו של החייל דווקא לגויה שהוא פוגש בשבי. לכן אומר אור החיים הקדוש, שאם מתעוררת פתאום בליבו של החייל תאווה  דווקא לאותה אשה באמצע המלחמה, ייתכן שזו משיכה בין הנשמות – ייתכן שנשמתה של אותה אשה היא נשמה ישראלית וזו הדרך לגייר אותה ולהביא אותה לעם ישראל. מובן שזה דבר נדיר, מובן שזה רק כאשר החייל מרגיש שזה באמת לשם שמים, אך זו הסיבה שיש לכך בכלל היתר.

אנו לומדים מכך שגם דין שנראה לא מוסרי, במבט שני ניתן לראות את המוסריות שבו גם ברובד הפשט וגם ברובד הסוד.

להורדת העלון המלא 

Thursday the 19th. PointLink. מתנה טובה יש לי בבית גנזי ברצוני ליתנה וישראל לך והודיעם