פרשת השבוע | ישראלי מודרני

פרשת השבוע שמות

" וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ . הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ"

כאשר רצה פרעה הרשע, להפוך את בני ישראל לעבדיו, הוא לא עשה זאת בבת אחת, אלא נהג בערמומיות רבה. בשלב הראשון, הוא בסך הכל הזמין אותם לבוא ולעזור לו בפרוייקט עבודה קטן וזמני ביותר. אחר כך, לאט לאט, הוא הכריח אותם לעשות עבודה יותר ויותר קשה, עד שהם מצאו את עצמם לכודים עמוק בתוך עולם העבדות. חכמינו מלמדים אותנו, שזוהי בדיוק הדרך בה אנשים משעבדים את עצמם להרגלים רעים והרסניים. בתחילה הם משכנעים את עצמם לקחת חלק במעשה אחד קטן וחד פעמי, אך במהרה ההתנהגות הזאת הופכת להרגל שקשה מאד להיגמל ממנו. התורה מלמדת אותנו לגלות איפוק ולא להיכנע לפיתויים השליליים, כי בסופו של דבר הם ילכדו אותנו ויהיה לנו קשה מאד להשתחרר מהם.

 

פרשת השבוע - וילך

בין 'כסה' ל'עשור' - עשרת ימי התשובה

הימים שבין ראש-השנה ליום-הכיפורים נקראים בלשון חז"ל: "בין כסה לעשור. "כֶסֶה הוא כינוי לראש-השנה, עליו נאמר: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו", וזאת על שם שהלבנה מתכסית בראש-השנה, שהוא תחילת החודש, והירח אינו נראה. עשור הוא יום-הכיפורים שחל ביום העשירי לחודש תשרי. ימים אלה הם 'עשרת ימי תשובה', והם מסוגלים במיוחד לתשובה, כפי שאומר הרמב"ם בהלכות תשובה: אף-על-פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרת הימים שבין ראש-השנה ויום-הכיפורים, היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר (ישעיה נה): "דרשו ה' בהימצאו".

הגמרא במסכת ראש השנה מספרת (דף טז עמ' ב): אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלושה ספרים נפתחים בראש-השנה. אחד של צדיקים גמורים, אחד של רשעים גמורים, ואחד של בינונים. צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים לעולם הבא. רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה בחיי העולם הבא. בינונים תלויים ועומדים מראש-השנה ועד יום-הכיפורים; זכו ועשו תשובה – נכתבים לחיים, לא זכו – נכתבים למיתה. ועוד אומרת הגמרא (בדף יח עמ' א): "דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב" (ישעיה נה). אלה עשרה ימים שבין ראש-השנה ליום-הכיפורים.

הרבי מליובאוויטש מסביר כך את הפסוק "דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב":

"בהימצאו" הוא מלשון מציאה. על מציאה אמרו חז"ל שהיא באה "בהיסח-הדעת". כלומר, בלי שום השתדלות מצד האדם. אין האדם נדרש לפעול כדי למצוא מציאה, אלא הוא מוצא אותה בלי הכנה או פעולה מצידו.

זה הדבר הראשון שאומרים לאדם בעשרת ימי תשובה: לאחר שהוא עושה את חשבון- נפשו, נראה לו שאין הוא ראוי להתגלות אלוקית, והוא עלול לשקוע בייאוש. אומרים לו - עכשיו הקב"ה הוא "בהימצאו" - הוא מתגלה אליך בבחינת 'מציאה', בלי שום קשר למידת הכנותיך ופעולותיך.

אבל עדיין עלול האדם לחשוש, שמא אף-על-פי שהקב"ה נמצא עמו, התגלות זו תישאר נסתרת ומכוסה, שכן אין הוא כלי ראוי לחוש את קרבת ה'. כדי שיוכל לחוש את הקרבה האלוקית, הוא צריך לכאורה לזכך את עצמו על-ידי תורה ומעשים טובים, וכאשר לא עסק בהם כראוי בשנה שחלפה, כיצד ירגיש את קרבתו של הקב"ה?

משיבים לו: "בהיותו קרוב". בימים אלה הקב"ה לא רק מצוי אצלך ("בהימצאו"), אלא הוא גם "קרוב". מבלי להתחשב במצבך ובמעשיך, מתגלה אליך הקב"ה, עד שגם אתה יכול לחוש את קרבתו המופלאה.

פרשת השבוע - קרח

הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר.”

למרבה הצער, זה קורה כל הזמן סביבנו. אנשים נקלעים לויכוחים ולמריבות שתחילתם במחלוקת קטנה וסופם ביריבות של ממש. לעתים כשאנו שומעים על מריבה שכזו, אנו מתפתים לקחת בה חלק. אחרי הכל, גם לנו יש מה לומר בנושא, אז מדוע שגם אנחנו לא נוסיף את הפן המיוחד שלנו בתוך כל הדיון הסוער?

התורה מלמדת אותנו שיש ערך גדול דווקא לחוסר ההתערבות בויכוחים של הזולת. כאשר קורח הבין, באופן שגוי, את כוונותיו של משה רבנו כמנהיג של העם היהודי, הוא החל להתווכח ולריב עמו. אנשים רבים, במקום לשבת בצד ולא להתערב בעניינים שאינם נוגעים להם, בחרו דווקא להצטרף למחנהו של קורח. כתוצאה מכך, גדלה והתרחבה המחלוקת, עד שהביאה לפילוג רציני ביותר בקרב העם כולו.

כאשר הקב"ה הסביר לעם, שמלחמתו של קורח איננה מוצדקת כלל ועיקר, נאלצו קורח וכל עדתו להתמודד עם ההשלכות הקשות של מעשיהם השליליים. מובן שכל מי שהחליט שלא להתערב, היה מרוצה מאד מהחלטתו. התורה מלמדת אותנו, עד כמה חשוב להשתדל ולהימנע מלהיקלע לכל מריבה או ויכוח, ובוודאי כאשר מדובר בויכוח שמנהלים אנשים אחרים, בנושאים שאינם נוגעים לנו.

 

שבת שלום

פרשת השבוע פרשת בהעלותך

וַיֹּאמְרוּהָאֲנָשִׁיםהָהֵמָּהאֵלָיואֲנַחְנוּטְמֵאִיםלְנֶפֶשׁאָדָםלָמָּהנִגָּרַעלְבִלְתִּיהַקְרִבאֶתקָרְבַּןיְהוָהבְּמֹעֲדוֹבְּתוֹךְבְּנֵייִשְׂרָאֵל.”

האם ידעתם שבכל שנה חג הפסח מתקיים פעמיים?

ובכן, למעשה לא תמיד היו שני פסחים, אך בתקופת נדודי העם במדבר סיני, לאחר שיצאו ממצרים, הייתה קבוצה של אנשים שלא יכלו – שלא באשמתם – להשתתף בהקרבת קורבן הפסח. למרות שבאמת הייתה להם סיבה טובה, ומבחינת התורה הם לא היו מחויבים להקריב את קורבן הפסח, הם בכל זאת לא ויתרו ופנו אל משה רבנו בבקשה: "מדוע נגזר עלינו לפספס הזדמנות כה מיוחדת להתקרב לקב"ה, כמו כל שאר בני עמנו?"

משה רבנו פנה לקב"ה ושאל אותו מה לעשות. הקב"ה בתגובה, הכריז על מצווה מיוחדת וחדשה – "פסח שני". הפסח השני יתקיים בדיוק חודש אחד לאחר הפסח הראשון, והוא מיועד בדיוק לאותם האנשים שפספסו את ההזדמנות הראשונה. הוא נותן להם צ'אנס נוסף להתקרב בחגיגיות לקב"ה דרך קורבן הפסח, גם אם מדובר באיחור של חודש שלם.

אנו רואים כי היהודים הללו, לא שמחו כלל וכלל על ההזדמנות 'להיפטר' מהמחויבות של הקרבת קורבן הפסח, אלא ממש להפך. הם באמת רצו, בכל ליבם, לקיים את מה שהקב"ה ציווה עליהם לעשות. לכן החליט הקב"ה לתת להם הזדמנות שניה לשם כך.

ניתן ללמוד מכך, שאם ברצוננו באמת ובתמים לעשות משהו בעל ערך, ואפילו אם מאיזו שהיא סיבה זה נמנע מאתנו, איננו צריכים להתייאש ולהיכנע. להפך, אם נתעקש ונדבוק במטרתנו, נגלה שאנו מצליחים למלא את רצוננו בדרכים מפתיעות ומקוריות ביותר.

שבת שלום

בחוקתי(ויקרא כו:ג-כז:לד)

"הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט"

מה גורם לאדם להיות חשוב? מה נותן לו ערך עצמי? האם מדובר בכמות הכסף שיש בידו? האם מדובר במראה החיצוני או בכשרונות הרבים שיש לו?

התורה טוענת, שערכו האישי של כל אדם, נובע מהעובדה הפשוטה, שהוא נוצר בידי הקב"ה. בפרשת השבוע שלנו, כאשר אדם רוצה לתרום את חלקו לבניין המשכן – על ידי מתן כסף טהור לכוהנים – נאמר לכל אדם מבני ישראל, השייך לקבוצת גיל מסוימת, לתרום כמות זהה של כסף. משמעות הדבר היא, שכל אדם הוא בעל ערך זהה בעיניו של הקב"ה. אנו למדים מכך, עד כמה חשוב להתייחס לכל אדם באשר הוא בכבוד, ללא קשר למידת החשיבות המעמדית שלו.

Monday the 27th. PointLink. מתנה טובה יש לי בבית גנזי ברצוני ליתנה וישראל לך והודיעם